פרק (1) מבודד ושמח לעת עתה
הבקתה שלי ישבה על צוק גבוה המיוער כולו ביער עבות ומסתורי. העצים הנמוכים
והסבוכים הסתירו את האדמה ורק שבילים קטנים אשר לא נראים לעין עירונית, יצרו מעין
מעברים קטנים לטיולים ולהליכה חופשית באזור שהוגדר בעיני "הפרא".
האזור הכפרי והמיוער של היישוב היה ידוע למעטים מאד אשר מכירים במקרה את המקום, במילים אחרות לבד
משתי המשפחות שגרו במרחק סביר ממני לא שהתה במקום נפש אדם, ברוב שעות היום.
משפחת גורפינקל העשירה, רכשה את שטח האדמה והחליטה שהיא מניחה תשתית
לכפר אקולוגי, אשר החיבור שלו לציוויליזציה מתבטא בעיקר בתנאי מחייה מיוחדים ביותר, והחוקים
יהיו חוקי הטבע והחיבור הנכון והראוי לאדם המתפתח.
השכרתי את המבנה לתקופת זמן, מתוך תפישה שזהו המקום אליו אני יכול
לברוח ולכתוב, אלא שהתאהבתי במקום, באזור, בשטח, בניתוק ובבדידות שהביאה אותי
לשיאים ביכולת להתחבר לתדר הפנימי שלי ופשוט לכתוב ולכתוב בלי סוף והתחלה ....
הבקתה הייתה ביתי ומבצרי, הייתי מבודד לגמרי ורוב הזמן שהיתי עם עצמי
והטבע, טלוויזיה לא הייתה בנמצא ולא הייתה חסרה לי כלל. היום התחיל תמיד בטיול קטן
בטבע עם כלבת הזאב החדשה שלי "גיבור" כך קראתי לה על שמו של כלב
מיתולוגי שהיה לי איי שם בתחילת שנות האלפיים.
כל בוקר צעדתי, כל יום שעבר היווה כיוון שונה עבורי, לעיתים הדרכים הצטלבו,
ויצרו אצלי בלבול, אבל מה זה בעצם משנה שאתה לא ממש רודף אחרי כלום. החשוב בעיני היה להבין פנימית שזו היא הדרך הדרך שלי להכיר כל אבן באזור. ואכן לאחר כמה חודשים זו הייתה שגרת חיי,
הכרתי הנוף לעומק וכל שינוי בטבע קטן כגדול מיד נגלה לי בתודעה והפרשנויות בהתאמה.
הבנתי שהכול נמצא בתנועה מתמדת, גם אם זו כזו תנועה שאי אפשר להבחין
בה בעיין בלתי מזויינת, המרחב והזמן אחד הם, כל אחד בהתאם לגובה הבנת תודעתו מתקדם
לעבר התובנות שהכול אחד ואנו לגמרי תלויים האחד בשנייה.
ועדיין היה חסר לי שם משהו בפאזל המופלא הזה, הרגשתי את זה בעצמותיי, לא הבנתי מה. החוסר שגרה הפך לשגרה ומצאתי את עצמי לא פעם זקוק נואשות לחברה, בינתיים דיי נלחמתי בעובדה שהרצון החשוב והמהותי שלי הוא להסתגף ולהיות בודד בכדי להבין את הקיום שלי בעצמי. עובדה זו נראתה לי חשובה יותר מהיכרות וזוגיות שלא רלוונטית לעת הזו. ויחד עם זאת נראה שישנה פתיחות ורצון אולי לאהבה חדשה. מי יודע?
ולעיתים בבתי השכנים נשמעו קולות מסיבה, פתחתי את הווילון הצופה
לשכונה במעלה ההר, הצצתי מהחלון. הבנתי, אולי באזור האי נוחות שלי אגלה משהוא חדש,
אך לא התפתיתי ונשארתי עם המחשבות הפרטיות, נגשתי למכתבה שלי, פתחתי את
המחשב וחזרתי לכתוב את הסיפור של "המופשט".
המוסיקה הייתה מפלט עבורי, חיפשתי רדיו פסיכודאלי של שנות השישים וכך
הפלייליסטים היתנגנו שם ברקע מביאים אותי תמיד בדמיון שלי לתאי שטח חדשים ובלתי
מוכרים וכך שבה התודעה למשכנה הנוח והנכון.
והנה עוד יום חלף....
"מתוך אומץ.אהבה.חירות מודרה מס' 2 "
מבפנים החוצה, תמיד מבפנים החוצה, הדהד הקול הפנימי, אתה שואב מידע ומקבל בחזרה דרך ההתמקדות באנרגיה הפנימית (אין לך באמת איך לקרוא לזה, גם אל תנסה ) , כשזה קורה לך אתה נגלה ומגלה כאחד, והנגזרת היא בהכרח רעיון חדש שמצית את המחשבה הראשונית ומגרה אותה לכתוב ולכתוב, להתגשם וליהנות מידיעה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה