הספר שכתבתי בלי לדעת שאני כותב אותו
— נווד בעל כורחו —זה התחיל ממסע.
שום דבר לא היה מתוכנן.
לא רציתי לכתוב ספר. רציתי למצוא את עצמי.
והכי הרבה – לשכוח.
אבל שם, בתוך בדידות של הר, בין מדבר לזיכרון, בין אהבה לאובדן,
משהו בי נפתח —
והתחילו להגיע מילים.
לא כאלה של סופר,
אלא מילים של מי שצף מתוך הכאב וראה לרגע את כל התמונה.
כך נולד הספר הזה.
מסע בין חיים למוות, בין גוף לתודעה, בין אהבה שהיא שער —
לבין שחרור שהוא סוף־ודאי־אך־קדוש.
היום אני אוחז את הספר הזה בידיים רועדות.
כי הוא לא עליי – הוא מספר על כולנו אבל בעיקר הגבור הראשי ה"אני".
וכי אני יודע שהוא ייגע בכל מי שמרגיש לפעמים שהוא חי אבל לא נוכח.
שהוא מחפש — אבל שכח מה בדיוק.
החורף הקרוב מביא איתו את "נווד בעל כורחו".
ובקרוב אתחיל לשתף פה משפטים מהלב של הסיפור.
אלו שנכתבו בשבילי – ועכשיו, אולי, גם בשבילך.
"אם הייתה לי זהות לפני הגעתי לבקתה – היא החלה להתאדות לאיטה."
ד.ג.ב.ח
אומץ.אהבה.חירות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה